״בעומק החורף סוף סוף למדתי שיש בי קיץ בלתי מנוצח.״

רמת הפחד, החרדה והחוסר ודאות שאנחנו עדים לה כרגע היא חסרת תקדים. רואים את זה על העיניים של כולנו, שומעים את זה בקול שלנו והמשבר הזה, אלוהים, כאילו הגהנום השתחרר… תוסיפו לזה את הזכרונות שהתת מודע הקולקטיבי שלנו הציף, את הזכרון הכי נורא שידע העם היהודי… ואין מילים לתאר את המציאות...

האמת, קצת קפאתי. קצת נאלמתי דום מתחילת המלחמה. הלם. אבל אז ראיתי את הספיריט שלנו שאותו אי אפשר לנצח. את עם ישראל היפה שמתגלה בשעת צרה. כולנו אחד והכאב הקולקטיבי איחד אותנו מחדש.

האמונה שלנו והנתינה, חזקים פי מאה מהפחד. זה מה שמזין אותנו בזמנים של פחד וחוסר ודאות. זה חזק מכל רגש, אפילו מפחד!

הדבר שהכי עזר לי בימים הקשים האלו היה להתעטף בשמיכת המסע שלי ולהרגיש רגע בטוחה ועטופה. שם הצלחתי למצוא את הכח וההבנה איך אני יכולה לעזור בשעה הקשה הזו. דרך הכאב והפחד הבנתי מה אני יכולה לעשות עכשיו.

בקורונה, כשהגיעה אליי שמיכת המסעות (אני כותבת הגיעה - כי לא התכוונתי ליצור שמיכה אבל מהרגע שהתחלתי להסתובב עם הפיסת בד הראשונה שהדפסתי - אנשים בקשו כזאת והזמינו במקום!) - יחד איתה הגיע גם ויזן שלא עזב אותי מאז.

כתבתי אותו, דברתי עליו וניסיתי להבין אותו ללא הצלחה. בדמיוני ראיתי אנשים רצים, חסרי כל, עוזבים הכל מאחור ולגופם שמיכה בלבד. מחזה לא קל שחזר שוב ושוב.

בדיוק עכשיו, אוגוסט לפני שנה, כשהייתי בברנינמן בנוואדה ראיתי איך העולם משתנה תוך כמה שעות וכשסופת הגשמים הלא צפוייה שטפה את המדבר והפכה את המסיבה הכי טובה בעולם לסכנה אמיתית ואיי חורבות נזכרתי בויזן ההוא ונאלמתי.

אני זוכרת רגעים ארוכים של חרדה שרק השמיכה שלגופי, שלא עזבה אותי לרגע - הצליחה לפוגג ולנחם.

אבל אז הבנתי עוד משו, השמיכה הזאת - היא באמת סוג של בית! היא באמת מנחמת. היא החזירה לי בטחון ובתוכה הרגשתי מוגנת.

במשך השנים האחרונות הבנתי את זה לעומק מהתגובות של כל מי שרכש את השמיכה ואז בעקבות כמה אירועים מיסטיים שעוד אספר עליהם - הבנתי שעליי לעדכן אותה בעוד אור. מעבר לסמלים בגאומטריה מקודשת שהוספתי לה מההתחלה - בוקר אחד קמתי מחלום והתחלתי לצייר את המנדלה החדשה שנמצאת עכשיו במרכזה. מנדלה המורכבת ממגן דוד, מרכבה ומזוזה. בנוסף הצפנתי בתוכה 12 צירופים קבליים מ72 שמות האל המוסיפים אור ושמירה מיוחדת.

ואז הגיע ה7 באוקטובר…והלב של כולנו נשבר לרסיסים…

ומאז אני מבינה שמה שראיתי ומה שהגיע אליי נוצר לרגע הזה.

הלוואי והייתי יכולה לעטוף את כל עם ישראל בשמיכת הגנה כזאת, טלית אוניברסלית, כיפת ברזל של הלב… אמן שזה יקרה וזה קורה עם התפילות שלנו והמדיצטיות והאור שאנחנו שולחים להגנה.

אבל כרגע, מה שלי הכי הכי דחוף, כואב ומדיר שינה מעיניי - אלו הילדים שלנו. במיוחד הילדים החטופים שחזרו והילדים מהעוטף שניצלו מהתופת ונשארו עם הטראומה. ראיתי מה זה עשה לילדים שכבר קיבלו ממני את השמיכה וראיתי מה זה עשה לאמהות שלהן שיכלו סוף סוף לישון לילה לבד, בלי הילדים עליהן…

ובעקבות כל אלו - אני מזמינה אתכם להצטרף אלי ולתמוך בעתיד שלנו, בדור הבא, כדי לנחם וללמד אותם חוסן ואהבה ושהם לא לבד!

שאומר שכל מי שיקנה שמיכה (עדיין במחיר סייל 630₪ במקום 750₪) אנחנו ברויאל ג׳יפסי תורמים שמיכה לילד/ה מהעוטף.

אתם מוזמנים לשלוח לנו הקדשה לילד שיקבל מכם את השמיכה, אנחנו מבטיחים להדפיס אותה ולצרף אותה לשמיכות שנעניק להם אישית בכוונה מיוחדת כדי להזכיר להם שהבית האמיתי הוא בלב ושהם עטופים אהבה ושמירה.

מי שמכיר מקרים ספציפיים של ילדים מהעוטף שזקוקים לשמיכת הגנה אנא כתבו לי בפרטי.

כנסו לאתר והזמינו שמיכת הגנה לכם ושמחו עוד ילד/ה בישראל.

עזרו לנו לעטוף את העוטף!

ברגעים הקשים האלו שמרגישים כמו חורף נצחי תמיד נזכור שהחורף לא נמשך לנצח.

האביב תמיד עוקב…

עם ישראל חי!